לפסק הדין בעניין אדם טבע ודין ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ואח'
בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת קבע, כי אמנם רמת הזיהום של מפעל מתכת שהוקם באזור התעשייה "ציפורית" אינה עולה על המותר, אולם עליו לסגור את שעריו נוכח העובדה, כי תכנית המתאר במקום אוסרת על הקמת מפעלי מתכת.
בשנת 2009 עתרו 'אדם טבע ודין', היישובים הושעיה וכפר כנא ועמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" לבית המשפט לעניינים מנהליים על מנת שיימנע את כניסתו של מפעל מתכת לאזור התעשייה "ציפורית" שבגליל התחתון, בטענה כי על פי תכנית המתאר במקום, אסור להקים באזור התעשייה מפעל מתכת, וכי בנוסף לכך המפעל מזהם את הסביבה.
ביהמ"ש קיבל את העתירה מהטעם התכנוני, בקובעו כי החלטת הועדות המקומית והמחוזית לתכנון ובניה נצרת עילית, לאשר את כניסת המפעל בניגוד לתכנית המתאר הייתה בלתי סבירה, ומשכך- לא נדרש ביהמ"ש כלל לטענה בדבר זיהום הסביבה. וועדות התכנון והבניה והמפעל, ערערו על כך לביהמ"ש העליון, אשר החזיר את התיק לביהמ"ש לעניינים מנהליים, על מנת שידון בשאלת הזיהום.
העותרים טענו, כי עצם העובדה שהמפעל מזהם, ולא משנה כמה, מצדיקה את סגירתו, וכי בדיקת רמת הזיהום של המפעל לא נעשתה כראוי שכן אינה משקפת את רמת הזיהום בפועל, מה גם שממצאיה פורשו באופן מטעה, באשר נמדד רק ריכוז החומר המזהם לאחר שדולל באוויר, במקום שתמדד כמות החומר המזהם. עם זאת, לא ביצעו העותרים בדיקת זיהום מטעמם.
המשיבות טענו מנגד, כי המפעל עומד ברף הזיהום שנקבע על ידן, וכי בדיקות הזיהום נעשו כדבעי, ותוצאותיה אמינות ותואמות את דרישות המשרד להגנת הסביבה.
השופט: "אין בידי ללכת אחר נהמת ליבי"
סגן הנשיא, השופט אברהם אברהם קבע, כי אמנם רמת הזיהום של המפעל עומדת בתקן, אך עם זאת עמד על קביעתו, כי ההחלטה להתיר את כניסת המפעל לאזור התעשייה הייתה בלתי סבירה, ולפיכך דינה להתבטל.
נקבע, כי אין חולק כי מפעל מתכת, באשר הוא, מזהם את הסביבה, אלא שאי אפשר למנוע כליל קיומם של מפעלי מתכת כבקשת העותרים. עוד נקבע, כי אין להתערב ברף הזיהום המותר אותו הציבו הוועדות לתכנון ובניה, בהסתמך על הנחיות המשרד להגנת הסביבה, ויש להניח כי בעת הקביעה התחשבו בכך שהמפעל נמצא באזור ירוק ובסמוך ליישובים.
נפסק, כי העותרים הטילו דופי בבדיקות הזיהום שנערכו למפעל אולם לא טרחו לערוך בדיקה מטעמם, ולא די בפקפוק בתהליך הבדיקה או ממצאיה כדי להוכיח כי אינה אמינה. משהבדיקה נעשתה על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה ולא הוכח כי לא הייתה תקינה, נקבע, כי אין להטיל דופי בממצאיה, על פיהם, רמת הזיהום הנפלטת מהמפעל נמוכה מהרף העליון של הזיהום.
"בכל אלה לא ביקשתי לומר, כי אין אני מבין לנהמת ליבם של העותרים...", כתב השופט והמשיך - "לפי ראות עיניי, לא ריכוז החומר המזהם... הוא החשוב, כי אם כמות החומר המזהם היוצא מארובת המפעל היא החשובה... החומר המזהם יוצא מן הארובה ומתפזר בכל רחבי האיזור הירוק, ועשוי לפגוע באיכות חייהם של מטיילים באיזור מטויל זה, כמו גם בתושבים הרבים החיים בסביבה. יש מן הישובים הסמוכים לאיזור התעשיה... שתושביהם בחרו לעזוב את העיר על מנעמיה, על מנת להימנע מתחלואיה, ובמרכזם זיהום האויר, והנה מתחת לאפם קם איזור תעשיה, ובו מפעלים העשויים לפגום באיכות האויר".
לפיכך נפסק, כי אמנם השופט אינו יכול ללכת אחר נהמת ליבו ולקבוע כי המפעל מזהם, אולם המפעל ייסגר בכל זאת, נוכח החלטתן הבלתי סבירה של וועדות התכנון והבניה להתיר כניסת מפעל מתכת לאזור שתכנית המתאר שלו אוסרת זאת במפורש.
לבסוף נפסק, כי על המפעל להפסיק את פעילותו עד יום 1.7.2012, וכל אחת מהמשיבות (הועדה המחוזית לתכנון ובניה, הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עילית ומפעל המתכת) חויבה בהוצאות של 5,000 שקל.
לפסק הדין בעניין אדם טבע ודין ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ואח'
למדור: איכות הסביבה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.